הסיפור שלי

אני זוהר עוז, במקור מאילת הרחוקה נולדתי וחייתי בעיר אילת עד גיל 23.
אפשר לומר שלא ממש ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה ,אבל מה שכן ידעתי זה שאני אוהבת אומנות ומעריכה אומנות בכל צורה שהיא,
אוהבת אנשים, בעלת דעה, מנהיגה שקצת לא יכולה שאומרים לה מה לעשות (די סבלתי מזה בצבא)
אחת כזאת שבכל מקום שאני נמצאת שואלים אותי "סליחה את עובדת פה?" גם אם מדובר בשיננית ואני בלי כפפות, מסכה,
חלוק ולוק רק כי נראיתי מישהי עם אחריות.
ומגיל קטן אמא שלי תמיד אמרה שכשאהיה גדולה בטח אעבוד במשהו עם הידיים,כאילו שאפשר בלי.
אפשר לומר שלמרות העיר הסופר מהממת וחמה הרגשתי שאני חייבת לצאת מהבועה, להכיר אנשים חדשים ולממש את עצמי.
כי בתוך תוכי הרגשתי כזאת שיכולה לעבוד בכל סוג עבודה מין "שחקנית" שיודעת להתאים את עצמה לכל מקום (שחקנית מהמובן החיובי כמובן)
ואז…נשארתי עוד חמש שנים באילת וניהלתי שלושה סניפים של רשת מצליחה לאביזרי אופנה בגיל מאוד צעיר.
למדתי והתחזקתי המון, אבל באופן כללי למרות החזות של מישהי המלאה בביטחון בתוך תוכי הייתי ילדה רגישה, אפילו מידי שלא מצליחה עד הסוף להוציא את האישיות שלה.
את זוהר המצחיקה, המעניינת, האמביציונית, הכישרונית, זאת שמסוגלת אפילו לעמוד מול קהל ולהרשים בשירתה ולא רק להרשים את השמפו נקה 7 (לא ממומן).
בואו נאמר שלא מצאתי גם את החברה הנכונה שנתנה לי מקום להיות אני עד הסוף…קצת מורכב נכון?!
אז אני אגיד שלא…אני בטוחה שהרבה מכן הרגישו די כמוני
ולא באמת ידעו לשים את האצבע מה הכי יוציא את האישיות שלהם החוצה ואת הכישרון ליצירה .
במילים אחרות מה יהווה עבורי סיפוק וחיוך אמיתי כל בוקר מחדש?

אז החלטתי לעזוב למרכז וללמוד משחק.
הינה משהו שיעשה לי את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב, יפתח אותי לאומנות שקיימת בי, יותר נכון בוערת בי.
למדתי הרבה על עצמי ובעיקר הבנתי ששחקנית אני לא רוצה להיות.
למרות שהשתתפתי בכמה קטעים בטלוויזיה והייתי הקול מאחורי כמה הצגות ילדים עם דיבוב לקיפוד ושועל.
אבל לא לשם כך התכנסנו… (וואו אני מרגישה שאתן ממש מקשיבות לי)
שנה ב בלימודים זכורה לי במיוחד, גם כי הכרתי את אהבת חיי שהיום אנחנו בעל ואישה ובעיקר בגלל שהבנתי בנקודה הזאת שאני אסיים את שלוש השנים
של הבית ספר למשחק, אבל מעתה אתחיל לחשוב גם בכיוונים אחרים.
ואז פגשתי חברה של אמא שהציעה לי לעבוד אצלה במכון היופי שבבעלותה כבונת ציפורניים ושזה יכול ממש להתאים לי (היא צדקה)
מבחינת גמישות השעות והשכר. ואני ישר אמרתי, רגע אבל אני צריכה לעבור קורס מקצועי בשביל להתעסק בזה ולקבל לקוחות.
בשיא נחמדותה היא הציעה בואי חצי חצי אני משלמת חצי איתך על הלימודים!
נשמע מעולה, הסכמתי.
הינה… מה אמא אמרה אז?!… עבודה עם הידיים(גם צדקה, טוב אמא תמיד צודקת).
הלכתי על זה ונהניתי מכל רגע למרות שהיום שאני מסתכלת על העבודות שלי של אז הן נראות כמו עבודה עם הרגליים לא הידיים(פרפקציוניסטית מה אני אעשה)
משם המשכתי הלאה וכמו תמיד כשאני לוקחת משהו אז זה עד הסוף, במיוחד שנהניתי וחוויתי את הסיפוק שייחלתי לו
ואז גם בא החיוך מבטן שהינה מצאתי את מה שעושה לי טוב.

לקוחות מרוצות זה לא רק האשטג ועשיתי השתלמויות התאמנתי על 5 החברות שהיו לי פה כי ככה זה שבאים מעיר אחרת ומשם האישיות שלי פרצה החוצה
והצפתי את היותי בונת ציפורניים בכל מקום.
אני אומרת והיקום שומע… בסופר, לפקידת קבלה בחדר כושר, לחיילת בתור בדואר ולכל אישה עם ציפורניים
ואז הבנתי שזה הזמן ללכת לדרך חדשה עצמאית ולעבוד בבית של ההורים שלי בראשון לציון (התגעגעו אליי כל כך שהחליטו גם לעזוב את אילת)
המקום: המטבח קרוב לסלון שהנוף שלי הוא סלסלת פירות על שולחן האוכל וכן שם קיבלתי את הלקוחות המרוצות שלי.
עברו כמה חודשים ואופק הציע שנעבור לגור יחד בחולון (הבחור רציני) ועכשיו התפנה חדר בבית של ההורים אז קודמתי לחדר עבודה משלי.
בחדר הזה התפתחתי בגדול, יום יום הכרתי לקוחות שהן קודם כל נשים שאני אוהבת ומעריכה
לקוחות שאצלי כבר מעל ל5 שנים ברציפות מלאות באמונה בי ודבקות בדעה שאני זאת שאהיה אחראית לציפורניים החשובות שלהן.
3 שנים מורה מקצועית לתחום
תלמידות שאין להן רקע במקצוע ורוצות ללמוד הכל מ0/מקצועיות שמעוניינות לשפר את עבודתן/בונות ציפורניים מעולות שבוחרות בי לעלות אותן שלב בקריירה
והיום הן כבר מורות בעצמן-קורס מדריכות מהמקיפים ביותר תלמידות המגיעות אליי מכל הארץ ואפילו מהעולם,
כן כן ,העברתי קורס באנגלית לתאילנדית שחיה אי שם והגיעה לארץ לחופשה בה היא מעוניינת להתמקצע בשיטת תיקון המבנה אנטומי שבטח יצא לכן לראות בכל עבודותיי…
היא כתבה פוסט באחת הקבוצות וקיבלה עליי המלצות שהביאו אותה עד אליי
וכייף לי כייף לי לבשר שסוף סוף אחרי כ5 שנים של למידה אינסופית ואנשים טובים
הגשמתי את חלומי ופתחתי את הסטודיו שרציתי במערב ראשון לציון ומכאן,
השמיים הם הגבול
או שלא
השמיים פשוט פתוחים
פתוחים לכל הזדמנות
בהצלחה לי ולך❤️

אני זוהר עוז, במקור מאילת הרחוקה נולדתי וחייתי בעיר אילת עד גיל 23.
אפשר לומר שלא ממש ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה ,אבל מה שכן ידעתי זה שאני אוהבת אומנות ומעריכה אומנות בכל צורה שהיא, אוהבת אנשים, בעלת דעה, מנהיגה שקצת לא יכולה שאומרים לה מה לעשות (די סבלתי מזה בצבא) אחת כזאת שבכל מקום שאני נמצאת שואלים אותי "סליחה את עובדת פה?" גם אם מדובר בשיננית ואני בלי כפפות, מסכה,
חלוק ולוק רק כי נראיתי מישהי עם אחריות.

ומגיל קטן אמא שלי תמיד אמרה שכשאהיה גדולה בטח אעבוד במשהו עם הידיים,כאילו שאפשר בלי.
אפשר לומר שלמרות העיר הסופר מהממת וחמה הרגשתי שאני חייבת לצאת מהבועה, להכיר אנשים חדשים ולממש את עצמי.
כי בתוך תוכי הרגשתי כזאת שיכולה לעבוד בכל סוג עבודה מין "שחקנית" שיודעת להתאים את עצמה לכל מקום (שחקנית מהמובן החיובי כמובן)
ואז…נשארתי עוד חמש שנים באילת וניהלתי שלושה סניפים של רשת מצליחה לאביזרי אופנה בגיל מאוד צעיר.

למדתי והתחזקתי המון, אבל באופן כללי למרות החזות של מישהי המלאה בביטחון בתוך תוכי הייתי ילדה רגישה, אפילו מידי שלא מצליחה עד הסוף להוציא את האישיות שלה.
את זוהר המצחיקה, המעניינת, האמביציונית, הכישרונית, זאת שמסוגלת אפילו לעמוד מול קהל ולהרשים בשירתה ולא רק להרשים את השמפו נקה 7 (לא ממומן).
בואו נאמר שלא מצאתי גם את החברה הנכונה שנתנה לי מקום להיות אני עד הסוף…קצת מורכב נכון?!
אז אני אגיד שלא…אני בטוחה שהרבה מכן הרגישו די כמוני ולא באמת ידעו לשים את האצבע מה הכי יוציא את האישיות שלהם החוצה ואת הכישרון ליצירה .
במילים אחרות מה יהווה עבורי סיפוק וחיוך אמיתי כל בוקר מחדש?

אז החלטתי לעזוב למרכז וללמוד משחק.
הינה משהו שיעשה לי את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב, יפתח אותי לאומנות שקיימת בי, יותר נכון בוערת בי.
למדתי הרבה על עצמי ובעיקר הבנתי ששחקנית אני לא רוצה להיות.
למרות שהשתתפתי בכמה קטעים בטלוויזיה והייתי הקול מאחורי כמה הצגות ילדים עם דיבוב לקיפוד ושועל.
אבל לא לשם כך התכנסנו… (וואו אני מרגישה שאתן ממש מקשיבות לי)
שנה ב בלימודים זכורה לי במיוחד, גם כי הכרתי את אהבת חיי שהיום אנחנו בעל ואישה ובעיקר בגלל שהבנתי בנקודה הזאת שאני אסיים את שלוש השנים של הבית ספר למשחק, אבל מעתה אתחיל לחשוב גם בכיוונים אחרים.

ואז פגשתי חברה של אמא שהציעה לי לעבוד אצלה במכון היופי שבבעלותה כבונת ציפורניים ושזה יכול ממש להתאים לי (היא צדקה)
מבחינת גמישות השעות והשכר. ואני ישר אמרתי, רגע אבל אני צריכה לעבור קורס מקצועי בשביל להתעסק בזה ולקבל לקוחות.
בשיא נחמדותה היא הציעה בואי חצי חצי אני משלמת חצי איתך על הלימודים!
נשמע מעולה, הסכמתי.

הינה… מה אמא אמרה אז?!… עבודה עם הידיים(גם צדקה, טוב אמא תמיד צודקת).
הלכתי על זה ונהניתי מכל רגע למרות שהיום שאני מסתכלת על העבודות שלי של אז הן נראות כמו עבודה עם הרגליים לא הידיים(פרפקציוניסטית מה אני אעשה)
משם המשכתי הלאה וכמו תמיד כשאני לוקחת משהו אז זה עד הסוף, במיוחד שנהניתי וחוויתי את הסיפוק שייחלתי לו
ואז גם בא החיוך מבטן שהינה מצאתי את מה שעושה לי טוב.

לקוחות מרוצות זה לא רק האשטג ועשיתי השתלמויות התאמנתי על 5 החברות שהיו לי פה כי ככה זה שבאים מעיר אחרת ומשם האישיות שלי פרצה החוצה והצפתי את היותי בונת ציפורניים בכל מקום.
אני אומרת והיקום שומע… בסופר, לפקידת קבלה בחדר כושר, לחיילת בתור בדואר ולכל אישה עם ציפורניים ואז הבנתי שזה הזמן ללכת לדרך חדשה עצמאית ולעבוד בבית של ההורים שלי בראשון לציון (התגעגעו אליי כל כך שהחליטו גם לעזוב את אילת)

המקום: המטבח קרוב לסלון שהנוף שלי הוא סלסלת פירות על שולחן האוכל וכן שם קיבלתי את הלקוחות המרוצות שלי.

עברו כמה חודשים ואופק הציע שנעבור לגור יחד בחולון (הבחור רציני) ועכשיו התפנה חדר בבית של ההורים אז קודמתי לחדר עבודה משלי.
בחדר הזה התפתחתי בגדול, יום יום הכרתי לקוחות שהן קודם כל נשים שאני אוהבת ומעריכה
לקוחות שאצלי כבר מעל ל5 שנים ברציפות מלאות באמונה בי ודבקות בדעה שאני זאת שאהיה אחראית לציפורניים החשובות שלהן.
3 שנים מורה מקצועית לתחום
תלמידות שאין להן רקע במקצוע ורוצות ללמוד הכל מ0/מקצועיות שמעוניינות לשפר את עבודתן/בונות ציפורניים מעולות שבוחרות בי לעלות אותן שלב בקריירה
והיום הן כבר מורות בעצמן-קורס מדריכות מהמקיפים ביותר תלמידות המגיעות אליי מכל הארץ ואפילו מהעולם, כן כן ,העברתי קורס באנגלית לתאילנדית שחיה אי שם והגיעה לארץ לחופשה בה היא מעוניינת להתמקצע בשיטת תיקון המבנה אנטומי שבטח יצא לכן לראות בכל עבודותיי…

היא כתבה פוסט באחת הקבוצות וקיבלה עליי המלצות שהביאו אותה עד אליי
וכייף לי כייף לי לבשר שסוף סוף אחרי כ5 שנים של למידה אינסופית ואנשים טובים
הגשמתי את חלומי ופתחתי את הסטודיו שרציתי במערב ראשון לציון ומכאן,
השמיים הם הגבול
או שלא
השמיים פשוט פתוחים
פתוחים לכל הזדמנות
בהצלחה לי ולך❤️

זוהר זנטי לק ג'ל בראשון לציון

Life is not perfect but your nails can be